החלטה בתיק בש"פ 4268/13

           לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (מ"ת 33308-04-13, כבוד השופט מ' סובל) מיום 6.6.2013, במסגרתה הורה על מעצרה של העוררת עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדה.

           נגד העוררת ואדם נוסף הוגש ביום 9.5.2013 כתב אישום הכולל 13 אישומים.

           במסגרת האישום הראשון, נטען כי העוררת השיגה תעודת זהות של המתלוננת הראשונה (להלן: המתלוננת הראשונה), השתמשה בתעודת הזהות על מנת להנפיק דרכון הנושא את תמונתה ואת שמה של המתלוננת הראשונה. לאחר מכן, תוך שימוש בדרכון המזויף, הנפיקה העותרת תעודת זהות הנושאת את שם המתלוננת הראשונה ובה תמונתה שלה. לאחר שהתברר למתלוננת הראשונה כי העוררת משתמשת בשמה על מנת לבצע פעולות שונות, פנתה אליה בבקשה שתחדול מכך. העוררת הציעה למתלוננת הראשונה תשלום חודשי על מנת להוסיף ולהשתמש בתעודות המזויפות. באישום זה מואשמת העוררת כי עברה עבירה של התחזות כאדם אחר (מספר עבירות), על פי סעיף 441 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (מספר עבירות), על פי סעיף 415 לחוק העונשין; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר (מספר עבירות), עבירה על פי סעיפים 414 ו-418 לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף (מספר עבירות), עבירה על פי סעיף 420 לחוק העונשין; ושיבוש הליכי משפט, עבירה על פי סעיף 244 לחוק העונשין.

           במסגרת האישום השני, נטען כי העוררת השתמשה בדרכון המזויף על מנת לצאת מהארץ בין התאריכים 12.12.2012 ל-16.12.2012. זאת, חרף צווי איסור יציאה שהוטלו עליה במסגרת הליכי הוצאה לפועל. באישום זה מואשמת העוררת כי עברה עבירה של הפרת הוראה חוקית, על פי סעיף 287(א) לחוק העונשין; עבירה של התחזות כאדם אחר, על פי סעיף 441 לחוק העונשין; עבירה של שימוש במסמך מזויף, על פי סעיף 420 לחוק העונשין; ועבירה של קבלת דבר במרמה על פי סעיף 415 לחוק העונשין.

           במסגרת האישום השלישי, נטען כי במספר מועדים שונים השתמשה העוררת בתעודת הזהות המזויפת על מנת לפתוח חשבונות בנק, קיבלה כרטיסי אשראי ופנקסי המחאות ועשתה שימוש בחשבון הבנק. זאת, תוך שהיא מצהירה שהנהנית היחידה מהחשבון היא המתלוננת הראשונה. באישום זה מואשמת העוררת בעבירת של התחזות כאדם אחר (מספר עבירות), על פי סעיף 441 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), על פי סעיף 415 לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף (מספר עבירות), על פי סעיף 420 לחוק העונשין; הפרת הוראה חוקית, על פי סעיף 287 לחוק העונשין; שלוש עבירות על פי סעיף 3א לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון); ושלוש עבירות של מסירת מידע כוזב, על פי סעיף 3ב לחוק איסור הלבנת הון.

           במסגרת האישום הרביעי נטען כי העוררת השתמשה בדרכון המזויף וברישיון זמני מזויף הנושא את שמה של המתלוננת הראשונה על מנת לשכור רכב. באישום זה מואשמת העוררת בעבירה של קבלת דבר במרמה, על פי סעיף 415 לחוק העונשין; התחזות כאדם אחר, על פי סעיף 441 לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף, על פי סעיף 420 לחוק העונשין; הפרת הוראה חוקית, על פי סעיף 287(א) לחוק העונשין; ונהיגה בזמן פסילה, על פי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה).

           במסגרת האישום החמישי, נטען כי העוררת פנתה לסוכנות רכב על מנת לרכוש רכב, תוך שהיא מזדהה באמצעות תעודת הזהות המזויפת, רישיון הנהיגה הזמני וכרטיס אשראי הנושאים את שמה של המתלוננת הראשונה. במעמד זה הועבר לסוכנות הרכב סכום של 42,000 ש"ח מחברת "מימון ישיר" לטובת רכישת הרכב על שמה של המתלוננת הראשונה. לאחר מכן הוציאה העוררת תעודת ביטוח לרכב תוך שימוש בשמה של המתלוננת הראשונה ובכתובתה. באישום זה מואשמת העוררת בעבירה של קבלת דבר במרמה, על פי סעיף 415 לחוק העונשין; התחזות כאדם אחר, על פי סעיף 441 לחוק העונשין; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר (מספר עבירות), על פי סעיפים 414 ו-418 לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף, על פי סעיף 420 לחוק העונשין; הפרת הוראה חוקית, על פי סעיף 287(א) לחוק העונשין; נהיגה בזמן פסילה, על פי סעיף 67 לפקודת התעבורה; ועבירה על פי סעיף 3א לחוק איסור הלבנת הון.

           במסגרת האישום השישי, נטען כי העוררת ונאשם נוסף בפרשה פנו לסוכנות תיווך תוך הזדהות בשמה של המתלוננת הראשונה, וחתמו על הסכם תיווך. בהמשך אף חתמו השניים על זיכרון דברים לשכירת דירת מגורים, תוך שהעוררת מזדהה בשמה של המתלוננת הראשונה, ובהמשך חתמו על הסכם שכירות. באישום זה מואשמת העוררת בעבירה של קבלת דבר במרמה, על פי סעיף 415 לחוק העונשין; התחזות כאדם אחר, על פי סעיף 441 לחוק העונשין; וזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר (מספר עבירות), על פי סעיפים 414 ו-418 לחוק העונשין.

           במסגרת האישום השביעי, נטען כי במהלך 2009 העוררת השיגה את תעודת הזהות של מתלוננת נוספת (להלן: המתלוננת השניה). העוררת פנתה למשרד הפנים בבקשה להוציא תעודת זהות חדשה הנושאת את תמונתה שלה, תוך שימוש בפרטיה של המתלוננת השניה, וזו הונפקה לה. בהמשך קיבלה העוררת גם כרטיס סטודנט בשמה של המתלוננת השניה, וכן כרטיס "רב-קו". בהמשך נרשמה העוררת לחדר כושר ועשתה מנוי לעיתון תוך שימוש בפרטיה של המתלוננת השניה. באישום זה מואשמת העוררת בעבירה של התחזות כאדם אחר, על פי סעיף 441 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (מספר עבירות), על פי סעיף 415 לחוק העונשין; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר (מספר עבירות), על פי סעיפים 414 ו-418 לחוק העונשין; ושימוש במסמך מזויף על פי סעיף 420 לחוק העונשין.

           במסגרת האישום השמיני נטען כי במהלך שנת 2010 העוררת השיגה תעודת זהות של מתלוננת שלישית (להלן: המתלוננת השלישית). העוררת קיבלה תעודת זהות ותעודת מעבר מזויפות הנושאות את תמונתה שלה ואת פרטיה של המתלוננת השלישית. בתעודה זו השתמשה על מנת להעניק יפוי כוח בלתי חוזר לביצוע עסקה לרכישת קרקע במסגרת קבוצת רכישה. בהמשך ניסתה העוררת למכור את חלקה במקרקעין לצד שלישי. באישום זה מואשמת העוררת בעבירות של התחזות כאדם אחר (מספר עבירות), על פי סעיף 441 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה, על פי סעיף 415 לחוק העונשין; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר (מספר עבירות), על פי סעיפים 414 ו-418 לחוק העונשין; ושימוש במסמך מזויף, על פי סעיף 420 לחוק העונשין.

           במסגרת האישום התשיעי, נטען שהעוררת התחזתה החל מראשית 2012 ועד למעצרה בשנת 2013 כרופאה המתמחה בטיפול בחולי סכרת. במסגרת זאת, יצרה העוררת שורה של מצגי שווא, בהם תליית שלט המזהה אותה כרופאה, תליית תעודות מזויפות המעידות על הסמכה לרפואה וכדומה. העוררת ניצלה את מצוקת החולים והבטיחה להם ריפוי מלא מהמחלה. היא אף מסרה להם את פרטיו של הנאשם הנוסף בפרשה כממליץ. במסגרת זאת, קיבלה העוררת עשרות מטופלים בתמורה לסכום מצטבר של מאות אלפי שקלים. בטיפולים הורתה העוררת למטופלים לבצע פעולות רפואיות שונות, כהפחתה בכמות האינסולין שהם נוטלים. הדבר יצר עבור חלק מהחולים סיכון של ממש (וחלקם אף נדרשו לאשפוז), ומספר חולים דיווחו על תופעות הנובעות מרמת סוכר לא מאוזנת. באישום זה מואשמת העוררת בעבירות של התחזות לרופא (עשרות עבירות), על פי סעיף 3(א) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976 (להלן: פקודת הרופאים); שימוש בכינוי רופא (עשרות עבירות), על פי סעיף 5 בצירוף סעיף 49 לפקודת הרופאים; קבלת דבר בנסיבות מחמירות (עשרות עבירות), עבירה על פי סעי, 415 לחוק העונשין; חבלה חמורה, על פי סעיף 333 לחוק העונשין; תקיפה (ריבוי עבירות), על פי סעיף 379 בצירוף סעיף 378 לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה של ממש (ריבוי עבירות), על פי סעיף 380 לחוק העונשין; ומעשה פזיזות ורשלנות, על פי סעיף 338(8) לחוק העונשין.

           במסגרת האישום העשירי, נטען כי העוררת ביקשה מאחד מחולי הסכרת שפנו אליה את פרטי כרטיס האשראי ותעודת הזהות שלו לצורך ביצוע תשלום. במהלך אוקטובר 2010 השתמשה העוררת בפרטים אלו על מנת לבצע רכישה טלפונית של מוצרי חשמל, תוך שהיא מזדהה בשמה של המתלוננת השניה. באישום זה מואשמת העוררת בעבירה של קבלת דבר במרמה, על פי סעיף 415 לחוק העונשין; התחזות כאדם אחר, על פי סעיף 441 לחוק העונשין; והונאה בכרטיס חיוב, עבירה על פי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב.

           במסגרת האישום האחד-עשר, נטען כי פעולתה של העוררת בהתחזותה לרופאה המעניקה טיפול לחולי סכרת היא בבחינת עסק או משלח יד, וכי היה עליה לדווח על רווחיה לרשויות המס. במסגרת זאת, נטען כי העוררת העלימה מס בסכום כולל של למעלה מ-300,000 ש"ח במהלך השנים 2012-2013. באישום זה מואשמת העוררת בעבירה של אי הודעה על התחלת התעסקות או על שינוי בה, על פי סעיף 215 לפקודת מס הכנה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה); מרמה, על פי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה; מרמה או תחבולה, על פי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף) (עבירות רבות); עבירה על פי סעיף 216(5) לפקודת מס הכנסה; ועבירה של אי הוצאת חשבונית מס על פי סעיף 117(א)(13) לחוק מס ערך מוסף.

           במסגרת האישום השניים-עשר, נטען כי במהלך השנים 2006-2007 ניהלה העוררת עסק של "טיפולים נפשיים", מבלי שדיווחה על כך לרשויות המס, ותוך שהיא מעלימה מס בהיקף של עשרות אלפי שקלים. באישום זה מואשמת העוררת בעבירה של השמטת הכנסות מדו"ח (שתי עבירות), על פי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה; מרמה, על פי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה; מרמה או תחבולה (ריבוי עבירות), על פי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף; אי קיום דרישות, על פי סעיף 216(5) לפקודת מס הכנסה; אי הוצאת חשבונית מס, על פי סעיף 117(א)(13) לחוק מס ערך מוסף; ואי הודעה על התחלת התעסקות או על שינוי בה, על פי סעיף 215 לפקודת מס הכנסה.

           במסגרת האישום השלושה-עשר, נטען כי בין השנים 2006-2007 התחזתה העוררת כפסיכולוגית, וערכה "טיפולים" נפשיים תוך שלעיתים היא אף מציגה עצמה כדוקטור (וכך היא אף חתמה עם החוזים עם הפונים). בחלק מהמקרים הורתה העוררת לפונים להפסיק טיפולים נפשיים, תרופתיים ופסיכיאטרים שניתנו להם. כמו כן, במספר מקרים ערכה העוררת אבחוני קשב וריכוז לילדים, תוך הצגת מצג שווא של מומחיות בתחום. העוררת קיבלה אלפי שקלים מכל פונה. באישום זה מואשמת העוררת בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), על פי סעיף 415 לחוק העונשין.

           לצד כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לחילוט נכסים של העוררת.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרה של העוררת עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדה. מאחר שבערר הנוכחי מתמקדת העוררת רק בשאלה האם ניתן לאיין את מסוכנותה בדרך של חלופת מעצר, ואינה כופרת בקיומן של ראיות לכאורה או עילת מעצר, אעמוד רק בקצרה על החלטתו של בית המשפט המחוזי ככל שהיא נוגעת לסוגיות אלו. בתמצית, בית המשפט סקר בהרחבה את הראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעוררת וקבע שיש בהן ממש. במסגרת זאת, דחה בית המשפט את טענותיה בדבר סיכון כפול. זאת, שכן העוררת אמנם הועמדה לדין בהליך קודם בנוגע לעבירות הקשורות בגניבת זהותה של המתלוננת 2, אך אין מדובר באותם המעשים. בהמשך לכך, בית המשפט קבע כי קיימות שתי עילות מעצר בעניינה של העוררת. ראשית, בית המשפט קבע כי ישנה עילת מעצר בשל מסוכנות לציבור. זאת, נוכח ההיקף הרחב של עבירות המרמה שביצעה המשיבה. מסוכנות זו מתעצמת בשל העובדה שהעוררת עקפה באופן שיטתי מגבלות שהוטלו עליה על ידי רשות מוסמכת במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. יתר על כן, מסוכנותה של העוררת נמצאה חמורה במיוחד מאחר שבמעשיה סיכנה חיים של חולים שפנו אליה לסיוע. בהמשך לכך, בית המשפט קבע כי מסוכנותה של העוררת מתעצמת נוכח עברה הפלילי, הכולל עבירות מרמה רבות, והעובדה שהיא הוכיחה שאינה חוששת מאימת הדין. בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי עילת מעצר נוספת בעניינה של העוררת היא החשש להתחמקות מהליכי משפט. בהקשר זה ציין בית המשפט כי היות אחת מהעבירות המיוחסות לעוררת עבירה של יציאה מהארץ תוך שימוש בדרכון מזויף ובניגוד לצו איסור יציאה מהארץ יוצרת חשש ממשי שהעוררת תפעל להתחמק מההליך המשפטי בעניינה. בהמשך לכך, בית המשפט קבע כי חשש זה מתעצם נוכח שלושה מקרים נוספים בהם יצאה העוררת מהארץ תוך שימוש בדרכון מזוייף, בניגוד להוראת בית משפט השלום, שאסרה עליה לצאת מהארץ, והרשעתה בתשע עבירות של הפרת הוראה חוקית (ב"ש (ת"א) 5539/08). על בסיס זה, קבע בית המשפט כי לא ניתן לאיין את מסוכנותה של העוררת באמצעות חלופה כלשהי, ומשכך, אין מקום להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינה.

           מכאן הערר שלפניי. במסגרתו, טוענת העוררת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל לנסיבותיה האישיות. במסגרת זאת, מציינת היא כי היא אם חד הורית לשתי בנות. כמו כן היא טוענת שככלל הינה אדם נורמטיבי, והעבירות בוצעו על רקע תיקי ההוצאה לפועל התלויים נגדה, הם בגדר "אפיזודה חולפת". בהמשך לכך, טוענת היא שיש לה עבר פלילי דל, הכולל הרשעה בהליך פלילי אחד בלבד. בהמשך לכך, טוענת העוררת שבית המשפט שגה בכך שלא הורה על הכנת תסקיר מבחן בעניינה. עוד טוענת העוררת כי היה על בית המשפט לשקול את הימשכותו הצפויה של ההליך, בו למעלה ממאה עדים.

           במענה, סומכת המשיבה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. לגישתה, היקף העבירות הנרחב, העובדה שהעבירות נמשכו לאורך זמן ארוך והסיכון הממשי שנגרם לפונים על ידי העוררת. בהמשך לכך, לגישתה, אין לראות במעשים כ"אפיזודה", כי אם כשיטה סדורה של הונאה ומרמה. בהמשך לכך, לגישת המשיבה אין מקום לשחרר את העוררת לחלופה נוכח הרשעתה הקודמת בעבירה של הפרת תנאי חלופת מעצר.